1במשנתנו ביארנו שהאומר הריני נזיר מכאן ועד סוף העולם שאינו נזיר אלא שלשים שאין הכונה אלא כאומר אריכא לי מילתא כמכאן ועד סוף העולם ואע"פ שבמכאן ועד מקום פלוני פירשנו שאם יש שם יותר ממהלך שלשים נזיר כמנין הימים בזו דוקא כשהחזיק בדרך הא לא החזיק אף זה אינו נזיר אלא שלשים הכל כמו שביארנו במשנה ומכל מקום לענין ביאור מה ששאלו בסוגיא זו וליהוי כל פרסה ופרסה ותירץ לא באתרא דלא מנינן פרסי וכן שהקשה וליהוי מאוונא לאוונא ר"ל כל מלון ומלון שבסוף כל יום ויום יש גורסין אף בזו כתירוצה באתרא דלית בה אוונא וגורסין אחר כן תנן הריני נזיר כשער ראשי וכו' ותירץ כל מידי דאית ביה קיצותא וכו' וגירסא משובשת היא שאין מקום שלא ימנו בו מאוונא לאוונא אלא עיקר הגירסא וליהוי מאוונא לאוונא מי לא תנן הריני נזיר כשער ראשי וכו' ותירץ כל מידי דאית ביה קיצותא וכו' ולענין פירושה פירשו בתוספות דלא אמתני' דמכאן ועד מקום פלוני קאי אלא אמתניתין דמכאן ועד סוף העולם כלומר שנדונהו בנזיר לעולם נזירות חלוקות משלושים לשלשים כמנין הפרסאות ותירצה באתרא דלא מנו פרסי אלא שיעור מהלכות הימים וחזר והקשה להיות נזיר נזירות חלוקים מל' לל' כמנין מהלכות הימים דהיינו מאוונא לאוונא דהא ודאי אף בדוכתא דלא מנו פרסי אווני מיהא מנו ומי לא תנן הריני נזיר כשער ראשי שהוא נזיר עולם לנזירות חלוקות משלשים לשלשים הכא נמי ליהוי נזיר באתרא דמנו פרסי כמנין הפרסאות שעד סוף העולם ובאתרא דלא מנו פרסי מיהא כמנין ימי המהלך ותירץ כל מילתא דאית בה קיצותא כגון עד סוף העולם שהפרסאות והמלונות שעד סוף העולם ידועות הן להרבה בני אדם וכל שכן בישובי הקצוות וכל כי האי לא קתני כלומר להיותן בדין נזיר עולם לנזירות חלוקות אלא חד נזירות ומדחד נזירות היא לא נזיריות עולם אלא לנזירות סתם ואריכא לי מילתא כמכאן ועד סוף העולם קתני אבל בשער ראשי לית ליה קיצותא שאין המנין נודע לשום אדם וכל שהוא כן לנזירות חלוקות הוא מכוין והא תניא בניחותא הריני נזיר כל ימי חיי הרי זה נזיר עולם ר"ל נזירות אחת לכל עולמו שמאחר שאינו דבר קצוב אינו נזיריות חלוקות אלא נזיר כל ימי חייו נזירות אחת ומיקל בתער משנים עשר חדש לשנים עשר חדש דהא הכא איכא למימר אריכא לי מילתא בכל ימי חיי דהא לישנא נוסח ברור הוא למי שנודר בנזירות כל ימי חייו אבל אם אמר הריני נזיר לאלף שנה הואיל וקצוב הוא אע"פ שכל ימי חייו בכלל אין זה נזיר עולם אלא נזיר לעולם ר"ל נזיר לזמן קצוב אלא שכל עולמו נכלל בו בנזירות אחת דהא הכא נמי ליכא למיתלי באריכא לי מילתא ואחר כך אמרו רבא אמר שאני שערות הואיל ומובדלים זה מזה אבל ימים ולילות ופרסי ואווני אין הפסק בנתים רבה אמר שאני התם דקתני הריני נזיר אחת כלומר וקסבר רבה דהאי לישנא נמי מהדר אמכאן ועד סוף העולם כלומר הריני נזיר אחת מכאן ועד סוף העולם ומדקאמר אחת ודאי הא דקא סמיך ליה מכאן ועד סוף העולם פירושו אריכא לי מילתא וכו' וודאי הלכה כתירוצו של רבא ואפילו אמר מכאן ועד סוף העולם בלא לשון אחת אינו נזיר אלא שלשים יום ויש מפרשים דקושיא דלהוי כל פרסה ופרסה וכו' וכולה סוגיא אמכאן ועד מקום פלוני קאי והכל מתישב כהוגן:2כבר ביארנו במשנה שאם אמר הריני נזיר שלשים ושעה משלים את השעה ליום והרי הוא נזיר שלשים ואחד יום וכן ביארנו שבכלל חלוקה זו שאם אמר הריני נזיר שלשים ואחד יום שהוא נזיר כמה שפורט ועל זו אמרו כאן לא שנו אלא בשאמר שלשים ואחד יום אבל אמר שלשים יום ויום אחד נזיר שתים ומכל מקום אין הלכה כן אלא אף בזו נזיר ל"א יום לבד כמו שביארנו במשנה ואע"פ שנאמר בה רב כר' עקיבא והלכה כרבי עקיבא מכל מקום אין הדמיון גמור ביניהם כך נראה לפי מה שראיתי בלשון גדולי המחברים ושהסברא נותנת כן ומכל מקום יש פוסקים מתוך כך שכל שאמר ל' יום ויום אחד הרי הוא נזיר שתים ומוכח לישנא יתירא כר' עקיבא ומכל מקום יש גורסין לא שנו אלא שלשים ושעה אחת אבל אמר ל' יום ושעה אחת הרי הוא נזיר שתים וזה הלשון נוח יותר לפי לשון המשנה:3המוכר את הבית בסתם ולא הזכיר כל מה שבתוכה ובנינים שעמה וכן שלא כתב ולא שיירית זבינאי אילין כלום לא מכר את הבור ולא את הדות ולא שאר דברים הנזכרים במקומם ברביעי של בתרא אע"פ שכתב לו עומקא ורומא ומעתה כל שרוצה ליכנס בהם ואין לו דרך בהם אלא מתוך הבית צריך ליקח לו דרך מן הלוקח שכל המוכר בעין יפה מוכר ולא שייר לעצמו דרך במה שנשתייר לו במכירתו ומ"מ אם שיירם בפרט כגון שאמר חוץ מאלו אינו צריך ליקח לו דרך לא הזכירם בפרט אלא לכונה שהוא משייר דרך לעצמו כמו שביארנו במקומו: